גמרא
פירוש
אֲבָל שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְוָותֵהּ מָצֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בתוספות בד״ה דינא הוא כו׳ ורבי היה מדקדק כו׳ ואל תתמה א״כ לא שבקת חיים כו׳. כבר כתבתי בזה בריש מס׳ גיטין בלשון התוספות בד״ה ואם יש עוררין ובדף נ״ו שם ולעיל סוף פרק האשה שנתארמלה ע״ש:
בא״ד ומייתי רבי ראיה מהא דתנן פ״ק דמציעא כו׳ א״כ יחזיר דקושטא קאמר ובדין יגבה דלפריעה ליכא למיחש דהא קאמר להד״ם עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה כיון דיש בו אחריות נכסים מאי מהני מאי דקאמר להד״ם אטו מי עדיף האי טענה מאילו הודה בפירוש שלא נפרע אפ״ה לא מהני מידי לגבי לקוחות כיון דנפל איתרע וחיישינן (מהדורא בתרא מהמחבר) ואע״ג דאמרינן בפ״ק דמציעא דשמואל לא חייש לפרעון של קנוניא ולקנוניא היינו דכיון דלא חיישינן לפרעון ממילא לא שייך קנוניא כמ״ש רש״י שם להדיא משא״כ לשיטת רבי דפ״ב דהוי בעי למימר דאפילו לשמואל מצי למיטען פרעתי במגו דמזוייף ממילא דלא מהני הודאת הלוה כלל לגבי לקוחות דחיישינן לקנוניא כדאשכחן לאמוראי טובא בש״ס דחיישי׳ לקנוניא ולא אשכחן דפליג עליה שמואל אלא לענין פרעון אבל לא לענין קנוניא ולאפושי פלוגתא לא מפשינן כמ״ש בחידושי לב״מ דף י״ג ודו״ק. וכ״ש הכא שאינו מקויים ואע״ג דאמרינן בפרק איזהו נשך מודה בשטר שכתבו א״צ לקיימו וגובה מנכסים משועבדים כבר פירשו כל המפרשים הקדמונים דאיירי כגון שהלקוחות יודעין בבירור שאינו מזוייף ויש מהם שכתבו דגובה ממשועבדים היינו מאותן לקוחות שקנו לאחר שהודה בעל השטר וא״כ ליכא למיחש למידי שהרי בידו היה לכתוב לו שטר מקויים מאותו יום וא״כ כל זה לא שייך הכא אלא דבאמת בלא״ה דברי התוספות בזה אך למותר כיון דאליבא דשמואל איירי ואיהו לא חייש לפרעון כלל כדאיתא שם דאי איתא דפרעיה מקרע הוי קרע ליה. וכמ״ש שם התוס׳ להדיא ע״ש בחידושינו שכתבתי דמהא נמי לא איריא דאכתי איכא למיחש שמא שטר אמנה הוא כמו שהארכתי שם ולפי הנראה דהתוספות עצמן הרגישו בזה ומש״ה הוצרכו לומר דליכא למיחש לשום טענה כלל כיון דאמר להד״ם והיינו מזוייף וא״כ הדרא קושיא לדוכתא וצ״ע מיהו לפי שיטת רבי מיתוקמא מימרא דרב אסי בפרק איזהו נשך דגובה מנכסים משועבדים בפשיטות דלא חיישינן לזיוף גבי לקוחות. אלא דאכתי לא מייתי ראיה מיניה כיון דאיכא למידחי כדפרישית. ועוד דלרב אסי כיון דאמר מודה בשטר שכתבו א״צ לקיימו משום דלא חשיב מיגו דמזויף לא שכיח א״כ אין חידוש בזה דלא חיישינן לגבי לקוחות. והתוספות הוצרכו להביא ראיה אפילו למאי דקי״ל צריך לקיימו ואליבא דר״מ מש״ה מייתי מדשמואל דס״ל צריך לקיימו כדמסקו התוספות ודו״ק:
בא״ד וא״ת א״כ המוצא שטר שכתוב בו הנפק אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף כו׳ עכ״ל. ולולי דבריהם היה נ״ל לחלק בענין אחר דודאי במוצא שטר שאינו מקויים כיון דנפל איתרע כיון שלא נזהר לשמרו ודאי לאו שטרא מעליא הוא וכיון דלשמואל לפירעון לא חיישינן דאי איתא דפרע הוי קרע ליה א״כ מסתמא יש לחוש שהוא מזוייף ולכך לא נזהר לשמרו ומש״ה לא יחזיר דשמא יקיימנו לבסוף שלא בדין כי האי דאנח ידיה אזרנוקא. משא״כ במצא שטר שיש בו הנפק דלא שייך לומר כיון דנפל איתרע ומסתמא הוא מזוייף דמ״מ כיון שכבר כתוב בו הנפק היה לו ליזהר לשמרו שהרי יכול לגבות בו. וא״כ תו לא חיישינן שמא רימה וזייף וקיימו שלא כדין כיון דנפילת השטר לא איתרע לכך לא חיישינן למידי דלא שכיח וכה״ג מחלקין התוספות שם בפ״ק דמציעא דף י״ב ע״ב גבי שמא כתב ללוות בניסן ע״ש ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בא״ד ומייתי רבי ראיה מהא דתנן פ״ק דמציעא כו׳ א״כ יחזיר דקושטא קאמר ובדין יגבה דלפריעה ליכא למיחש דהא קאמר להד״ם עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה כיון דיש בו אחריות נכסים מאי מהני מאי דקאמר להד״ם אטו מי עדיף האי טענה מאילו הודה בפירוש שלא נפרע אפ״ה לא מהני מידי לגבי לקוחות כיון דנפל איתרע וחיישינן (מהדורא בתרא מהמחבר) ואע״ג דאמרינן בפ״ק דמציעא דשמואל לא חייש לפרעון של קנוניא ולקנוניא היינו דכיון דלא חיישינן לפרעון ממילא לא שייך קנוניא כמ״ש רש״י שם להדיא משא״כ לשיטת רבי דפ״ב דהוי בעי למימר דאפילו לשמואל מצי למיטען פרעתי במגו דמזוייף ממילא דלא מהני הודאת הלוה כלל לגבי לקוחות דחיישינן לקנוניא כדאשכחן לאמוראי טובא בש״ס דחיישי׳ לקנוניא ולא אשכחן דפליג עליה שמואל אלא לענין פרעון אבל לא לענין קנוניא ולאפושי פלוגתא לא מפשינן כמ״ש בחידושי לב״מ דף י״ג ודו״ק. וכ״ש הכא שאינו מקויים ואע״ג דאמרינן בפרק איזהו נשך מודה בשטר שכתבו א״צ לקיימו וגובה מנכסים משועבדים כבר פירשו כל המפרשים הקדמונים דאיירי כגון שהלקוחות יודעין בבירור שאינו מזוייף ויש מהם שכתבו דגובה ממשועבדים היינו מאותן לקוחות שקנו לאחר שהודה בעל השטר וא״כ ליכא למיחש למידי שהרי בידו היה לכתוב לו שטר מקויים מאותו יום וא״כ כל זה לא שייך הכא אלא דבאמת בלא״ה דברי התוספות בזה אך למותר כיון דאליבא דשמואל איירי ואיהו לא חייש לפרעון כלל כדאיתא שם דאי איתא דפרעיה מקרע הוי קרע ליה. וכמ״ש שם התוס׳ להדיא ע״ש בחידושינו שכתבתי דמהא נמי לא איריא דאכתי איכא למיחש שמא שטר אמנה הוא כמו שהארכתי שם ולפי הנראה דהתוספות עצמן הרגישו בזה ומש״ה הוצרכו לומר דליכא למיחש לשום טענה כלל כיון דאמר להד״ם והיינו מזוייף וא״כ הדרא קושיא לדוכתא וצ״ע מיהו לפי שיטת רבי מיתוקמא מימרא דרב אסי בפרק איזהו נשך דגובה מנכסים משועבדים בפשיטות דלא חיישינן לזיוף גבי לקוחות. אלא דאכתי לא מייתי ראיה מיניה כיון דאיכא למידחי כדפרישית. ועוד דלרב אסי כיון דאמר מודה בשטר שכתבו א״צ לקיימו משום דלא חשיב מיגו דמזויף לא שכיח א״כ אין חידוש בזה דלא חיישינן לגבי לקוחות. והתוספות הוצרכו להביא ראיה אפילו למאי דקי״ל צריך לקיימו ואליבא דר״מ מש״ה מייתי מדשמואל דס״ל צריך לקיימו כדמסקו התוספות ודו״ק:
בא״ד וא״ת א״כ המוצא שטר שכתוב בו הנפק אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף כו׳ עכ״ל. ולולי דבריהם היה נ״ל לחלק בענין אחר דודאי במוצא שטר שאינו מקויים כיון דנפל איתרע כיון שלא נזהר לשמרו ודאי לאו שטרא מעליא הוא וכיון דלשמואל לפירעון לא חיישינן דאי איתא דפרע הוי קרע ליה א״כ מסתמא יש לחוש שהוא מזוייף ולכך לא נזהר לשמרו ומש״ה לא יחזיר דשמא יקיימנו לבסוף שלא בדין כי האי דאנח ידיה אזרנוקא. משא״כ במצא שטר שיש בו הנפק דלא שייך לומר כיון דנפל איתרע ומסתמא הוא מזוייף דמ״מ כיון שכבר כתוב בו הנפק היה לו ליזהר לשמרו שהרי יכול לגבות בו. וא״כ תו לא חיישינן שמא רימה וזייף וקיימו שלא כדין כיון דנפילת השטר לא איתרע לכך לא חיישינן למידי דלא שכיח וכה״ג מחלקין התוספות שם בפ״ק דמציעא דף י״ב ע״ב גבי שמא כתב ללוות בניסן ע״ש ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush